למה אנו מעבירים את הנורות שלנו למבחן “עינויי אדי מים”
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדי מים רבים, טיפות מים שנופלות באופן אקראי, וטמפרטורות שעולות מטמפרטורות קרות מאוד לטמפרטורות גבוהות מאוד בתוך דקות ספורות. זהו סביבה אכזרית.
היינו יכולים פשוט לייצר את הנורות האלו ולשלוח אותן. אבל אנו לא עושים זאת. במקום זאת, אנו מעבירים כל משלוח דרך מבחני עמידות בפני לחות וחום. בעצם, אנו מנסים להרוס את הנורות לפני שהן מגיעות לידי הלקוח.
המאבק בלחות
הלחות היא האויב הגדול כאן. אדי המים הם ערמומיים – הם מוצאים את הפערים הקטנים ביותר בחוסמים ופוגעים בחיבורי האלקטרודות.
אם החוסמים נשברים, הלחות פוגעת בחוטי הטונגסטן. זה גורם לחמצון מיידי, והנורה נהרסת.
כדי למנוע זאת, אנו מדמים חודשים של אדי מים רבים בתוך כמה ימים בלבד. אנו מחשיפים את הנורות לחום גבוה וללחות גבוהה, שוב ושוב. אנו רוצים שהחולשות של הנורות יתגלו כאן, במעבדה שלנו, ולא אצל הלקוח.
עמידות אמיתית בפני מים
דירוג העמידות בפני מים בטבלת המפרטים הוא דבר אחד. אבל להישאר יבש הוא דבר אחר לגמרי.
אנו בודקים את האפשרות של “פעולת קפילריות” – האפשרות שהמים יחדרו לתוך הנורה. אם זה קורה, הנורה נהרסת. אנו בודקים הכל: חיבורי האלקטרודות לטובת מניעת קורוזיה, וחוסמי הזכוכית לטובת מניעת סדקים קטנים.
זהו מבחן לחץ. פשוט כך.
החלק הקשה: חום מול מים
הבעיה היא שאי אפשר פשוט לחסום הכל בגומי עבה ולהסתפק בכך.
אם נעשה את החוסמים עבים מדי, החום יישאר בתוך הנורה. זה יפגע ברכיבים האלקטרוניים ויקצר את חיי הנורה. זו בעיה של איזון. עלינו למצוא את הנקודה האידאלית, שבה הנורה תהיה סגורה מספיק כדי למנוע חדירת מים, אך עדיין תוכל לנשום כדי שלא להתחמם יותר מדי.
אנו שמחים לשתף את הנתונים מהמבחנים האלו, כי זה פשוט: נורה שעומדת ב-1,000 שעות של מבחנים אלו לא תצטרך להיות מחוזרת. היא פשוט תעבוד.